Shvouoth
Daf 32a
משנה: אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. כֵּיצַד בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לְךָ וְכִיס מָלֵא מָסַרְתִּי לְךָ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁהִינַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר עַד הַזִּיז וְזֶה אוֹמֵר עַד הַחַלּוֹן חַייָב׃
Traduction
On ne prête serment que si la réclamation est précise par la mesure, le poids ou le nombre; ainsi, un homme dit à un autre qu’il lui a livré une maison pleine d’objets, ou une bourse pleine d’argent, et l’autre dit ne rien savoir de ce qu’il y avait auparavant dans la maison ou dans la bourse, et que le demandeur prenne ce qui s’y trouve encore, il est acquitté sans serment; mais si le demandeur dit que la maison était remplie jusqu’au toit et l’autre dit jusqu’à la fenêtre, il doit prêter serment.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד הזיז. קורה של עלייה הבולטת בתוך הבית וכללא דמילתא לעולם אינו חייב שבועה דאורייתא עד שיטעננו דבר שבמדה או שבמשקל או שבמנין ויודה לו במקצת המדה או במקצת המשקל או במקצת המנין:
וְאִית דְּבָעֵי נִשְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. חֲמ֨וֹר אוֹ שׁ֥וֹר אוֹ שֶׂ֛ה. מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ בָּהֶן שֶׁבֶר וּשְׁבוּיָה וָמֵתָה. יָֽצְאוּ קַרְקָעוֹת שֶׁאֵין בָּהּ שֶׁבֶר וּשְׁבוּיָה וָמֵתָה. אוֹצִיא קַרְקַע וְלֹא אוֹצִיא עֲבָדִים. 32a מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ לָהֶן קְנָס. יָֽצְאוֹ עֲבָדִים שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס. אוֹצִיא עֲבָדִים וְלֹא אוֹצִיא שְׁטָרוֹת שֶׁיֶּשׁ לָהֶן קְנָס. מָה אֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁיֶּשׁ לָהֶן אוֹנָאָה. יָֽצְאוֹ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין לָהֶן אוֹנָאָה. מִיכָּן אָֽמְרוּ. הַמּוֹכֵר שְׁטָרוֹת לַבַּסָּם יֵשׁ לוֹ אוֹנָאָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרַשׁ. א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ כְּלָל. לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב פְּרָט. לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵין אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט בִּתְבִיעַת מָמוֹן וּלְעַצְמוֹ וּמוֹצִיא בַדִּין וְיֵשׁ לֹו דָמִים וְדָמָיו קְצוּבִין וּבִמְטַלְטְלִין וּפָטוּר עַל הָעוֹנֶשׁ וְעַל הַקְּנָס. בִּתְבִיעַת מָמוֹן. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. תֵּן לִי מָאתַיִם זוּזִים שֶׁאָמַרְתָּ לִיתֵּן לִי וְלֹא נָתַתָּה. לְעַצְמוֹ. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. קִילַּלְתָּנִי וּבִיַישְׁתָּנִי. שֶׁפָּטוּר. וּמוֹצִיא בַדִּין. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. אָנַסְתָּה וּפִיתִיתָה בַת פְּלוֹנִי. וְיֵשׁ לֹו דָמִים. פְּרָט לִשְׁטָרוֹת. וְדָמָיו קְצוּבִין. פְּרָט לָעֲבָדִים. וּבִמְטַלְטְלִין. פְּרָט לַקַּרְקָעוֹת. וּפָטוּר עַל הָעוֹנֶשׁ. פְּרָט לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. הִדְלַקְתָּ גְדִישִׁי בַּשַּׁבָּת. שֶׁפָּטוּר. וּפָטוּר עַל הַקְּנָס. פְּרָט לַתַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שֶׁהֵן קְנָס.
Traduction
Selon un enseignement, les dispenses de jurer énoncées dans la Mishna se basent sur l’interprétation des mots: Un âne, ou un bœuf, ou un agneau, ou tout autre animal à garder, qui meurt, ou est blessé, ou est pris, etc. (Ex 22, 9); pour les animaux il y a cette particularité qu’ils peuvent mourir, ou être blessés, ou être emmenés captifs, tandis que le sol qui échappe à toutes ces 3 causes de détérioration ne sera pas l’objet d’un serment. On exclut donc le sol; mais pourquoi aussi les esclaves? Par une autre déduction: pour les animaux précités, qui auraient causé un dommage, le propriétaire est tenu de le réparer à titre d’amende; tandis que pour le préjudice causé par son esclave, le propriétaire n’a pas d’amende à payer. On exclut donc de l’obligation du serment ce qui concerne l’esclave; pourquoi est-ce aussi applicable aux contrats, pour lesquels il y a une amende en cas de destruction volontaire? Ils échappent à la règle par une autre distinction: pour les animaux précités, leur vente comporte le privilège (de priorité de dette), détail non applicable à la cession d’un contrat, parce qu’il sert seulement de preuve. De cette dernière règle, on déduit que celui qui vend un contrat pour utiliser le corps à faire des dessins aura fait une vente effective, susceptible de dette privilégiée. R. Ismaël explique les divers termes (134)Selon la rectification du commentaire Pné-Mosché. Cf. ci-dessus, 3, 6. de ce verset (ibid. 8): pour tout sujet de délit, c’est une généralité; pour un bœuf, un âne, etc., ce sont là des détails; puis pour toute perte dont il parle, expression nouvelle de généralité: or, lorsqu’entre deux généralités il y a l’énoncé de détails, les généralités ne doivent rien comprendre de plus que les détails. Ainsi, une telle réclamation entraîne l’obligation de payer: ce devoir provient de lui-même déposant; il le fait rembourser par voie de justice, il a droit au montant, le prix reste fixe; il s’agit de biens mobiliers; on échappe à la peine capitale pour cette réclamation, et on ne jurera pas avec dispense d’amende de ce fait. La réclamation entraîne l’obligation de payer, excepté si l’on demande à son prochain 200 zouz; celui-ci peut les refuser en disant que le projet de lui donner cette somme n’a pas eu de suite. Ce devoir provient de lui-même, sauf au cas où l’interpellé se plaint d’être mécontent du procédé blessant de la demande. Il le fait rembourser par voie de justice, sauf si le prochain l’accuse d’avoir violé ou séduit la fille d’un tiers. Il a droit au montant, non s’il s’agit de contrat (la pièce même n’a pas de valeur). Le prix est fixe; ce n’est pas le cas pour les esclaves dont la valeur varie. Elle ne provoque pas la peine, excepté en cas de reproche d’avoir incendié une meule le jour du Shabat, le coupable étant dispensé de payer, en raison d’une autre peine supérieure pour violation du Shabat. Enfin, on ne jurera pas avec dispense d’amende de ce fait, excepté si la réclamation entraîne un paiement double, quadruple ou quintuple, qui est déjà une amende (on est alors dispensé de jurer, parce que l’aveu eût dispensé de payer).
Pnei Moshe non traduit
ואית דבעי נישמעינה מהדא. אמתני' קאי דממעט להו לכל הני דתנינן דאין נשבעין עליהן ומשום דלקמן אמרינן דר' ישמעאל דריש לה מכלל ופרט וכלל מקראי דפרשת ש''ח קאמר הכא דאית דבעי נשמעינה מקראי דפרשת שומר שכר:
חמור או שור או שה. וכל בהמה לשמור ומת או נשבר או נשבה וגו' מה אלו מיוחדין וכו':
מה אלו מיוחדין שיש להן קנס. כגון בהמה שהזיקה את האדם דמחייבי בעלים לשלם משום קנסא ולאפוקי עבד שהזיק דאין הבעלים משלמין כלום:
ולא אוציא שטרות שיש להן קנס. כגון המקרע שטרות חבירו וכמ''ד לקמן דחייב משום קנס:
יצאו שטרות שאין להן אונאה. דאימעיטו מקרא כדאמרינן בפ' הזהב דכתיב וכי תמכרו ממכר דבר שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות שאין עומדין אלא לראיה שבהן:
מכאן אמרו. מדלא אימעוט אלא משום דאין גופן מכור וקנוי:
לבסם. לצור בהן סממנין דגופן מכור הוא ויש לו אונאה:
ר' ישמעאל דרש. מקראי דפרשת ש''ח:
או נפש. זה מועתק בטעות ואגב שיטפא דלעיל בפ''ג דדריש הכי גבי ביטוי שפתים. והך דר' ישמעאל במכילתא הוא וה''ג התם על כל דבר פשע כלל על שור על חמור וגו' פרט וכשהוא אומר על כל אבדה אשר יאמר חזר וכלל כלל פרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט וכו':
בתביעת ממון. שיתחייב ממון בתביעה זו פרט לאומר לחבירו תן לי וכו' שהוא יכול לחזור בו ואינו מחויב ליתן לו:
לעצמו. כלומר שהחיוב ממון בא מחמת עצמו שהוא גרם לזה שהפקיד אצלו איזה דבר ומסרו לעצמו פרט לתובעו קיללתני וביישתני שפטור משבועה:
פרט לאומר לחבירו אנסת ופתית בת פלוני. שאין זה יכול להוציא ממנו בדין כדאמרי' בפרק דלעיל שאפי' בא בהרשאת חבירו לאו כלום הוא דממונא דלא אתי לידיה אינו יכול להרשות עליה:
פרט לשטרות. שאין גופן ממון:
ודמיו קצובין. לענין דיש להן אונאה פרט לעבדים שאין קצבה בדמים דיש שקונה אותם בדמים הרבה לפי הצורך לו בהן ואין להן אונאה:
ופטור על העונש. שלא יהא עונש מיתה בתביעה זו פרט לתובעו הדלקת גדישי בשבת שפטור מממון הוא דקם ליה בדרבה מיניה:
ופטור על הקנס. שיהא בתביעה זו דבר של ממון ושלא יהא בה חיובא דקנסא. פרט לתובעו תשלומי כפל וד' וה' דקנס הן ופטור משבועה שאם היה מודה בהן היה פטור מלשלם:
הַמְקָרֵעַ שְׁטָרוֹת חֲבֵירוֹ חוץ מִדַּעְתּוֹ. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. חַייָב. וְחַד אָמַר. פָּטוּר. מָאן דְּאָמַר חַייָב. מִשּׂוּם קְנָס. וּמָאן דְּאָמַר פָּטוּר. כְּסוֹתֵם פִּי עֵידֵי חֲבֵירוֹ. וְדָא אַרְמָלְתָא דְתָֽפְשָׂה שְׁטָרַייָא כְּאִינַּשׁ דִּצְיַיר פּוּמְהוֹן דִּשָׂהֲדַייָא דְלָא יִשְׂהֲדוּן.
Traduction
Si quelqu’un déchire le contrat de son prochain sans le consentement de ce dernier, il sera puni selon R. Hanania; R. Mena l’absout. Le premier le punit à titre d’amende (pour avoir endommagé une garantie de dette); le second l’absout, le considérant à l’égal de celui qui ferme la bouche des témoins d’autrui (ce n’est qu’un mal indirect). Ainsi lorsqu’une veuve pour se couvrir de son douaire, a saisi à la mort du mari un contrat de dette, elle n’a fait autre chose que fermer la bouche des témoins, afin qu’ils ne puissent pas attester la dette (la saisie est illégale).
Pnei Moshe non traduit
המקרע שטרות חבירו חוץ מדעתו. שלא לדעת חבירו:
משום קנס. דמזיק שיעבודו של חבירו הוא:
ומ''ד פטור. משום דלא הוי אלא כסותם פי עד חבירו שלא יעידו לו אם יכפור בו הלוה ה''נ כן היא ולא הוי אלא כגרמא בנזקין בעלמא ופטור:
ודא ארמלתא דתפשה שטרייא. לגבות כתובתה מהן ומדינא דגמרא אין כתובה נגבית ממטלטלי דיתמי אא''כ תפסה מחיים ובשאר מטלטלין הדין שאם יורשין מכחישין וטוענין שלא תפסה אלא לאחר מיתה נאמנת היא לומר שתפסתן מחיים ובשבועה אבל אם תפסה שטרות שאינן עומדין אלא לראיה ולא הוי תפיסה לגופן דלא הוי אלא כאדם הסותם מפי עדים שלא יעידו ועליה להביא ראיה שתפסתן מחיים:
אָמַר רִבִּי אִמִּי. אִילֵּין דְּכָֽתְבִין. עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי רְשׁוּת לִגְבוֹת מִמְּטַלְטְלִין. לֹא גָבֵי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִין כָתַב וָמַר. אַף עַל גַּו דְּלֵית בֵּי דִינָא יְהִיב. גָּבֵי.
Traduction
En effet, dit R. Amé, même la condition stipulée par écrit au contrat de pouvoir recouvrir le montant de la dette en prenant des objets mobiliers, sera nulle vis-à-vis des héritiers. Toutefois, dit R. Mena, lorsque cet engagement est écrit au contrat, en dépit du droit contraire, il faudra s’y conformer en prenant même des biens mobiliers du défunt. – (135)Suit une phrase traduite en Baba Qama 1, 2..
Pnei Moshe non traduit
אילין דכתבין. המלוין שכותבין בשטרותיהן שיהיה לו רשות לגבות אף מהמטלטלין בין בחייו בין במותו אפ''ה לא מהני נגד היורשין ולא גבי מהן:
אמר ר' מנא. דלא היא אלא אם כתב ואמר בפירוש בשטר אע''ג דלית ביה דינא יהיב רשות לגבות מטלטלי דיתמי מ''מ הואיל והתחייב הלוה עצמו כן מהני וגבי אף ממטלטלי מן היורשין:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֶחָד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֶחָד קֳדָשִׁים קַלִּין שֶׁחַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן וְכִחֵ֨שׁ בַּֽעֲמִית֜וֹ. וְשֶׁאֵין חַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּיי וְכִחֵ֨שׁ. רַב הוּנָא אָמַר. אֶחָד קֳדָשִׁין כְּשֵׁירִין וְאֶחָד קֳדָשִׁים פְּסוּלִין שֶׁחַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן לַיי קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן וְכִחֵ֨שׁ בַּֽעֲמִית֜וֹ בְּפִקָּד֗וֹן. וְשֶׁאֵין חַייָב בָּאֲחֵרָיוּתָן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּיי וְכִחֵ֨שׁ וְלֹא בַּֽעֲמִיתוֹ וְכִחֵשׁ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ר''ש אומר וכו'. מפורש לעיל פ''ק דב''ק הלכה ב' ע''ש:
Shvouoth
Daf 32b
משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבְרוֹ עַל הַמִּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אָמַר לוֹ סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלשָׁה דִינָרִים הָיָה שָׁזֶה חַייָב. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְחֲמִשָּׁה דִינָר הָיָה שָׁוֶה חַייָב. וּמִי נִשְׁבָּע מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ שֶׁמָּא ייִשָּׁבַע זֶה וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן׃
Traduction
Un homme a prêté à un autre de l’argent sur un gage, et le gage est perdu. Le créancier dit alors qu’il a prêté un selà, et que le gage ne valait qu’un sicle; le débiteur dit que le gage valait un selà, et que par conséquent il ne lui doit rien; dans ce cas, il n’y a pas de serment dû. Mais si le créancier dit qu’il a prêter un selà et que le gage ne valait qu’un sicle, mais le débiteur dit que le gage valait 3 dinars, de sorte qu’il ne lui doit qu’un dinar, il y a serment. Si le débiteur dit avoir emprunté un selà, et que le gage valait 2 selà, mais le créancier dit que le gage n’en valait qu’un, qu’en conséquence il ne doit rien au débiteur, il n'y a pas de serment. Mais si le débiteur dit qu’il a emprunté un selà et que le gage en valait deux, et le créancier dit qu’il ne valait que 5 dinars, et que par conséquent il ne doit au débiteur qu’un dinar, le serment est dû. Qui prête serment? Celui qui a pris le gage; car si l’autre prêtait serment, il serait à craindre que celui-ci ne montre ensuite le gage pour convaincre son adversaire de faux (et le faire frapper d’incapacité judiciaire (137)Selon Rashi, ce serait immérité, car il aurait pu se tromper dans l'appréciation du gage.).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המלוה את חבירו על המשכון. דנעשה עליו שומר שכר כדתנן פ' השוכר את האומנין ולא שנא משכנו בשעת הלואתו ולא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו ואם היה המשכון כנגד החוב ואבד או נגנב יצא משכנו בחובו ואין להם זה על זה כלום ואם החוב יתר על המשכון משלם הלוה למלוה מה שהי' החוב יותר ואם המשכון יותר על החוב משלם מלוה ללוה המותר ואם נאבד באונס ששומר שכר פטור הוא גם המלוה פטור ונשבע שבאונס נאבד וגובה כל החוב:
ושקל. חצי סלע היה שוה:
ושלשה דינרין היה שוה חייב. שהרי הודה הוא במקצת הטענה שהסלע שוה ארבעה דינרין וכיון שהלוה חייב לישבע כמה היה שוה המשכון שלו והמלוה חייב ג''כ לישבע על המשכון שאינו ברשותו ואע''פ שמשלם דמיו משום דחיישינן שמא עיניו נתן בו ב''ד משביעין את המלוה תחלה שאין המשכון ברשותו ואח''כ משביעין את הלוה כמה היה שוה:
שמא ישבע זה. הלוה תחילה ולא דקדק בשומא ויוציא המלוה את המשכון ונמצא שם שמים מתחלל דשבועת הלוה ימצא לבטלה. והא דתנינן בסיפ' מי נשבע מי נשבע תחילה קאמר:
מי שהפקדון אצלו. המלוה שהיה המשכון אצלו ונשבע שאין המשכון ברשותו:
הלכה: אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זֶה אוֹמֵר. מְנוֹרָה גְדוּלָה. וְזֶה אוֹמֵר. מְנוֹרָה קְטַנָּה. חַייָב. דִּתְנָן. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תִּיפְתָּר בִּמְנוֹרָה שֶׁלְּחוּלְיוֹת. 32b זֶה אוֹמֵר. אֵזוֹר גָּדוֹל. וְזֶה אוֹמֵר. קָטוֹן. תַּנֵּי רִבִּי חִיָּה וְלָא יָדְֽעִין מַה תַנֵּי. אִין תֵּימַר חַייָב. מַתְנִיתָא פְלִיגָא. דִּתְנָן. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּידָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּינְיָין. אִין תֵּימַר פָּטוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא. דִּתְנָן. זֶה אוֹמֵר. גָּדוֹל. וְזֶה אוֹמֵר. קָטוֹן. ייִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכָר. זֶה אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. וְזֶה אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. יַחֲלוֹקוּ׃
Traduction
R. Hanina dit: si le demandeur réclame un grand candélabre, et le défendeur dit n’avoir à lui qu’un petit candélabre, il est soumis au serment. Pourtant la Mishna dit: ''On ne jure que si la réclamation est précise par la mesure, le poids, ou le nombre''? (Or, si l’aveu porte sur un candélabre plus petit, n’est-ce pas d’une autre sorte)? On peut expliquer, répond R. Aba b. Mamal, qu’il s’agit d’un candélabre à plusieurs compartiments (de sorte qu’en les défaisant, c’est le même objet, mais plus petit). Le demandeur réclame une grande ceinture, et le défendeur avoue en avoir une petite; c’est un point professé par R. Hiya, mais nous ne savons plus si en ce cas le défendeur est condamné à jurer, ou non. Or, si l’on suppose qu’il y a condamnation, on peut opposer notre Mishna, de laquelle il résulte que le serment est seulement obligatoire pour ce qui a une mesure, ou un poids, ou un nombre, ce qui n’est pas le cas pour la ceinture avouée? Si l’on admet au contraire, que le défendeur est absous, on peut objecter qu’il est dit dans une autre Mishna (136)(Baba Metsia 8, 4): ''Si au moment de la cession d’un esclave sur deux que le propriétaire a, l’acheteur prétend avoir acquis le plus grand, et le vendeur dit avoir cédé le plus petit, le vendeur est tenu de soutenir son assertion par serment; s’ils ignorent tous deux quel a été leur choix, ils se partageront le montant du litige'' (or, si pour la ceinture en litige on est dispensé de jurer, c’est le contraire à la règle de cette Mishna, qui impose le serment en un cas semblable).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מנורה גדולה יש לי בידך וזה אומר אין לך בידי אלא מנורה קטנה חייב:
דתנן. כלו' והא דתנן אין נשבעין וכו' וצריך זה שיודה לו ג''כ דבר שבמדה וכו' ממה שטענו וא''כ קשיא על ר' חנינא דאמר אם הודה לו במנורה קטנה חייב הא לא הוי ממין הטענה ממה שטענו דבר שבמדה:
תיפתר. הא דר' חנינא במנורה של חוליות שיכול לפרק ולעשות מן הגדולה קטנה והוי הודאה ממין הטענה:
זה אומר אזור גדול. יש לי בידך וזה הודה לו באיזור קטן בהא אשכחן דתני ר' חייא מידי בהאי דינא אבל לא ידעין מה תני בה אם לחיוב או לפטור ומשום דקשי' לן אתרווייהו כדמסיק ואזיל:
אין תימר. אי תימא דחייב תני בה קשיא ממתני' דידן דקתני אין נשבעין וכו' והכא לא הוי הודאה זו ממה שטענו ואמאי חייב ואי תימא דפטור קאמר בה קשי' ממתני' דב''מ:
דתנן. פ' השואל היו לו שני עבדים ומכר לו א' מהן הלוקח אמר גדול לקחתי והמוכר אמר קטן מכרתי ישבע המוכר וכו' ועל כרחך דמיירי שטוען עבד בכסותו דאי לאו הכי אין נשבעין על העבדים אבל בכסותו שפיר הוא דע''י שנתחייב שבועה על הכסות נשבע גם על העבד ע''י גלגול והא הכא הוי כאזור גדול ואזור קטן דזה טוענו עבד בכסות גדול וזה הודה לו עבד בכסות קטן וקתני ישבע וא''כ אי תני ר''ח פטור האי מתני' פליגא עליה:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה לוֹמַר. עַד כְּדֵי הַמַּשְׁכּוֹן הִלְוִיתִיךָ. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. אַף הַלֹּוֶה נֶאֱמָן. דְּתַנִּינָן. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה. וְהַלָּה אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה. פָּטוּר. חַד בַּר נַשׁ קָם עִם חַבְרֵיהּ בַּשּׁוּקָא. אֲמַר לֵיהּ. תְּרֵין דֵּינָרִין לְי בְיָדָךְ וּמַשְׁכּוֹנָךְ שֲׁוִי תְּרֵין דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. חַד דֵּינָר נָא בְעֵי לְמִיתַּן לָךְ וּמַשְׁכּוֹנִי טַב תְּרֵין דֵּינָרִין. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי דַייָנֵי נַהַרדֵּעָא. אָֽמְרֵי. כֵּיוָן דְּכָל עַמָּא מוֹדוּ דְמַשְׁכּוֹנָא טַב תְּרֵין דֵּינָרִין אוֹחְרָנָא יֵיתֵי עֲלוֹי שַׂהֲדֵי. וְלֹא שְׁמַע דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה עַד כְּדֵי הַמַּשְׁכּוֹנוֹ.
Traduction
R. Yohanan dit que l’on croit le prêteur disant avoir prêté une somme équivalente au gage. La Mishna indique que l’on croit aussi l’emprunteur, puisqu’elle dit: ''Le créancier dit avoir prêté un selà lorsque le gage ne valait qu’un sicle; le débiteur réplique que le gage valait un sicle et qu'en conséquence il ne doit rien en ce cas, nul serment n’est exigible (138)Donc, on ajoute toi à chacun, soit au créancier, soit au débiteur, en tant qu'il s'agit de la défense de leurs droits, sans réclamer une restitution à l'adversaire.'' Ainsi, un homme rencontrant son prochain sur la voie publique lui dit: tu me dois deux dinars, et le gage que j’ai à toi en vaut autant; sur quoi le débiteur répond: je n’ai qu’un dinar à te payer, bien que mon gage vaille le double. Le litige fut soumis aux juges de Nehardea, et ils décidèrent ceci: comme tous deux sont d’accord que le gage vaut deux dinars, au dernier (au créancier) il appartient de prouver par témoins qu’il a prêté plus d’un dinar admis par le débiteur. Ces juges n’ont donc pas appris l’avis de R. Yohanan disant d’ajouter foi au créancier qu’il lui est dû autant que vaut le gage. Un autre homme rencontrant son prochain sur la voie publique, lui enlève son surtout labanon, et lui dit: je ne te le rendrai que lorsque tu m’auras remboursé mon dû. Le litige fut soumis à Samuel: rends-lui d’abord son surtout, puis plaide contre lui. —Est-ce que Samuel agissant ainsi adopte l’avis des juges de Nehardea, opposés à celui de R. Yohanan qui dit de croire le créancier jusqu’à l’équivalent de son gage? —Il y a une distinction à noter: au premier fait cité, soumis aux juges de Nehardea, il s’agit de quelqu’un possédant déjà un gage (on croit alors le prêteur), tandis qu’au second cas le prêteur ne possédait pas de gage (il doit donc rendre ce qu’il a ravi, sauf procès).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר רבי יוחנן נאמן המלוה לומר. עד כדי שיווי המשכון הלויתיך ולא פחות ור' יוחנן קמ''ל אפילו לא נאבד המשכון נאמן לטעון עליו כדי דמיו:
מתניתא אמרה דאף הלוה נאמן. בכה''ג וכלומר דלאו דוקא קאמר ר' יוחנן מלוה אלא כל היכא דלא טעין חד מחבריה כלום כ''א כדי לפטור את עצמו הוא טוען כל א' מהן נאמן ואין חבירו יכול להוציא ממון ממנו:
דתנינן סלע הלויתיך עליו וכו'. כלומר דהא כי היכא דשמעינן מה דאמר ר' יוחנן דהמלוה נאמן לטעון עד כדי דמיו מסיפא דמתני' סלע הלויתני וכו' והלה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור דה''ה אם לא אבד המשכון והלוה טוען לא הלויתני עליו אלא כפי חצי שוויו או פחות מכדי שוויו והמלוה אומר כדי שוויו הלויתיך עליו דהמלוה נאמן לטעון כדי דמיו במה שיש בידו הכי נמי שמעינן מרישא דמתני' דלפעמים הלוה נאמן והיינו היכא שהמלוה טוען עליו יותר משיווי המשכון דכמו דאמרינן באבד המשכון דהלוה נאמן דסלע היה שוה ואינו צריך ליתן לו השקל שטוענו המלוה ה''נ אם לא אבד המשכון והמלוה טוען שהלוהו יותר מכדי שוויו נאמן הלוה לומר לא הלויתני עליו אלא בכדי שוויו ואינו יכול להוציא מיד הלוה מה שטוענו יותר:
קם עם חבריה בשוקא. וא''ל תהא זכור שאתה חייב לי שני דינרין כפי שיווי משכונך והשיב לו אנא לית חייב לך אלא חד דינר ומשכון שלי כבר אמרת בעצמך שהוא שוה שני דינרין:
כיון דכל עמא מודו. מכיון דשניהם מודים שהמשכון שוה שני דינרין:
אוחרנא. האחר וזהו המלוה צריך להביא עדים שהלוהו שני דינרין דהא בשיווי המשכון הודה הוא להלוה ובמה שהלוה מכחישו שלא הלוה לו אלא דינר אחד על המלוה להביא ראיה:
ולא שמע. ומתמה הש''ס וכי לא שמעי דייני דנהרדעי מה דאמר ר' יוחנן דאין הדין כן אלא דהמלוה הוא דנאמן לעולם לטעון עליו עד כדי שיווי המשכון שבידו:
חַד בַּר נַשׁ קָם עִם חַבְרֵיהּ בַּשּׁוּקָא וָאַרִים סְבִינְתֵיהּ. אֲמַר. לֵית הָדֵין סַדִּינָא נְפִיק מִן יָדִי עַד דְּתִתֵּן לִי מַה דְאִית לִי בְיָדָךְ. אֲתַא לְקַמֵּי שְׁמוּאֵל. אֲמַר לֵיהּ. הַב לֵיהּ סְבִינְתֵיהּ וִזִיל דּוֹן עִמֵּיהּ. מַה. שְׁמוּאֵל כְּדַייָנֵי נַהַרְדֵּעָא. אָֽמְרוּ. תַּמָּן הוּחְזָק הַמַּשְׁכּוֹן בְיָדוֹ. הָכָא לֹא הוּחְזָק הַמַּשְׁכּוֹן בְיָדוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
וארים סבינתיה. הרים ונטל מעליו סדינו שהיה כרוך עליו ואמר אין הסדין הזה יוצא מתחת ידי עד שתתן לי כך וכך מה שיש לי בידך:
מה. ומתמה הש''ס מה זה וכי שמואל כדייני דנהרדעא סבירא ליה שצוה להחזיר לו הסדין ואח''כ ירד עמו לדין מה שיש לו עליו ואמאי אין הלה נאמן לטעון עליו עד כדי דמיו וכדר' יוחנן דלית הלכתא כדייני דנהרדעא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source